ההיסטוריה של אגרוף התאילנדי מתחילה באמצע המאה ה -16. במהלך הקרבות בין הבורמזים של קונבאונג שושלת סיאם, שנכבשה בשנת 1767.
אגרוף התאילנדי, נקרא במקור בשמות גנריים יותר, כגון muay Toi או פשוט muay. מואי תאי הפך לספורט שבו היריבים נלחמו מול צופים שהלכו לצפות בבידור. תחרויות אלה בהדרגה הפכו לחלק בלתי נפרד של פסטיבלים וחגיגות מקומיים, במיוחד אלה שנערכו במקדשים. בסופו של דבר, הלוחמים נלחמו באגרופים חשופים ולאחר זמן התחילו ללבוש אורכי חבל קנבוס סביב הידיים והאמות שלהם.
אגרוף תאילנדי הוא המכונה "המדע של הנקודות", משום שהיא עושה שימוש אגרופים, בעיטות, מרפקים וברכיים. אגרוף תאילנדי היא צורת אמנות לחימה ללא שימוש בנשק אלא רק בגוף מי שמתאמן באגרוף תאילנדי, משתמש בתנועת הגוף כולו.
הפופולריות של האגרוף התאילנדי חוצה את הגבולות של תאילנד, המון אנשים מודעים ליתרונות הרבים של אומנות לחימה זו, המציעה מלבד צבירת כישורי לחימה לתחרויות מקצועיות גם שליטה על הרמוניה בנפש. שאיפה של לוחם אגרוף תאילנדי היא שלווה ועוצמה והדרך אליהם עוברת דרך האימונים הקפדניים הכוללים שגרות התמקדו מיזוג גוף כגון ריצה, קפיצה בחבל, תרגילי התנגדות משקל גוף, אגרוף צל, תרגילי בטן, תרגילי כדור אימון.
משטר אימונים זה אמור לקדם ברמה של כושר וקשיחות הנדרשת לתחרויות זירה. חיזוק ומיזוג של חלקי גוף שונים המשמשים הלחימה אגרוף תאילנדי הם מוקד של אימונים. עם זאת, אגרוף תאילנדי אינו מוגבל לאנשים שרוצים להיות לוחמי אגרוף תאילנדי מקצועיים, הוא נלמד גם על ידי אנשים רגילים שרוצים להשתמש באימון וטכניקות מואי תאי להגנה עצמית.
הרבה נשים פנו ללמוד אגרוף תאילנדי כדי לצייד את במיומנויות, הנשים האלה צוברות ביטחון ומקנות לעצמן כישורים הנדרשים על מנת לצאת בסיטואציות של אלימות ומפגע. אנשים אחרים לומדים אגרוף תאילנדי ורק למטרות כושר, חיזוק שרירים, התרגילים הנדרשים מסייעים לשמור על הגוף במצב גופני טוב ולשפר את מצב הרוח והנפש של האדם באגרוף תאילנדי, רבים מהצעירים גם לומדים ערכים מוסריים ומשמעת עצמית. יחד עם התרגילים, אגרוף תאילנדי גם מלמד ענווה, ביטחון עצמי וצניעות.
אגרוף התאילנדי הוא טקסי ומשלב ערכים חשובים ושיעורים לתוך האמנות ריקוד הטקס אשר לוחם מבצע הוא מעשה של מתן הכבוד, לא רק אל המאמן, אלא גם להורים, ובני המשפחה. בעיקרו של דבר, צורת אמנות לחימה עתיקה זו מושתתת על תרבות, כבוד, משמעת ושליטה עצמית.
לוחם הישראלי שנחשב כמתאגרף הקיק-בוקס שהגיע להישגים הגבוהים ביותר בזירה המקצוענית הוא איתי פרנסיס, שזכה באליפות אירופה לקיקבוקס באפריל 99, באליפות העולם בקיק בוקס ביולי 99 וב-2001 זכה באליפות אירופה באיגרוף תאילנדי. פרנסיס לחם בזירה עם שמות גדולים כגון אנדי סאוור, ואלברט קראוס, שניהם אלופי ה-k1-max לשעבר. את קראוס הוא ניצח בנקודות. נחשב חלוץ בתחום האגרוף התאילנדי בישראל והראשון שיצא להתחרות בחו״ל וזכה להישגים בינלאומיים ראשונים ובעצם סלל את הדרך לבאים אחריו.
קיקבוקסינג הוא ספורט לחימה בעמידה המבוסס על בעיטות ואגרופים, התפתח במקור מקראטה, אגרוף תאילנדי ואגרוף מערבי ולכן דומה מאוד לאגרוף התאילנדי בגדש על בעיטות רגליים.
קיקבוקס נלמד לרוב לצורך הגנה עצמית, כושר כללי, או כספורט תחרותי.
קיקבוקסינג היפני מקורו ב -1960, עם תחרויות שנערכו מאז. קיקבוקסינג האמריקאי מקורו ב -1970 ו הובא לגדולה בספטמבר 1974, כאשר התאחדות הקראטה המקצועית (PKA) החזיקה את אליפות העולם הראשונה. מבחינה היסטורית, קיקבוקסינג יכול להיחשב לאמנות לחימה היברידית שנוצרה משילוב של אלמנטים וסגנונות מסורתיים שונים. גישה זו הפכה יותר ויותר פופולרית מאז 1970, ומאז 1990, קיקבוקסינג תרם לענף של אומנויות לחימה מעורבות באמצעות הכלאה נוספת עם טכניקות לחימה קרקעית מן ג'ו ג'יטסו היאבקות עממית ברזילאים.
על פי מאמני כושר רבים הקיקבוקס הוא דרך נהדרת להיפתר מהקילוגרמים, מכיוון שהאימון מפעיל את כל קבוצות השרירים הגדולות והגוף מעורב בכל התהליך כמערכת אחת.
הקצב המשתנה מאתגר את היציבה, ומכניס את הגוף למצב של סטרס מסוים הגורם לו לפנות למאגרי האנרגיה שלו.
על פי נתוני ACEE (האוטוריטה בארה"ב בכושר), המספר הנמוך ביותר של קלוריות שנשרפות באימון מסוג זה הוא 8.1 בדקה. ובשבילך: 486 קלוריות בשעה ואם עוד לא הבנתם זה המון!! וזו גם הסיבה שהמון נשים בוחרות בו במקום ובנוסף לחדר כושר.
